בר"ע 7525-06-16

תקציר

פסק הדין הנדון הוא פרי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות מעבודה) מיום 13.11.2014, אשר קבעה כי המבקש, שנפגע בתאונת עבודה בשנת 1996, לא חווה כל הרעה במצבו. המבקש ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו, שקיבל חלקית את הערעור, מה שהוביל את המוסד לביטוח לאומי לבקש רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי. פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור, מקיים את החלטת בית המשפט המחוזי ומאשר את החלטת הוועדה בעניין האורתופדי, תוך הסכמה להחזיר את עניינו של המבקש לוועדה שתשקול מחדש את הנכות הנוירולוגית ואת הקשר הסיבתי בין התאונה למצבו של המבקש. החלטה זו התקבלה לאחר שבית המשפט קבע כי פסק הדין המקורי של הוועדה לא נפל פגם וכי החלטת הנכות הזמנית שהתקבלה ביום 5.2.2014 אינה מהווה קביעה חד משמעית של קשר סיבתי. פסק הדין מדגיש את ההבחנה בין הערכות נכות זמנית ליציבה ומציין כי החלטת הוועדה בעניין זה הייתה מפורטת ומנומקת דיה, בניגוד להערכת הנכות הזמנית הקודמת והמקלה יותר. בנוסף, בית המשפט מקבל את טענת המבקש כי הוועדה לא שקלה במידה מספקת את האפשרות שהתאונה תאיץ את מחלתו וקובע כי יש לפתוח מחדש את התיק לבחינה מחודשת של הנכות הנוירולוגית והקשר שלה לתאונת העבודה, תוך הבטחת הערכה מקיפה יותר.