דנג"צ 2789/18

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לסכסוך ארוך שנים בין בני זוג גרושים, המצויים בהליכים משפטיים שונים מאז שנת 1998. הסוגיה העיקרית שעמדה על הפרק הייתה אכיפת פסק הדין לגירושין, שחייב את האישה לקבל גט, הידוע גם כגט, מהבעל. הבעל עתר לבית הדין נגד פסיקות קודמות של בית הדין הרבני, שהציבו תנאים לגירושין, לרבות תשלום פיצויים על ידי הבעל וויתור על כל תביעות נזיקין שלו נגד האישה. בג"ץ, בפסיקתו הקודמת, החזיר את התיק לבית הדין הרבני לדיון מחודש, מה שהוביל להחלטה חדשה שחייבה את האישה לקבל את הגט, בתנאי שהבעל ישלם פיצויים בסך 100,000 ₪ והסכמתו לבטל כל תביעות נזיקין קיימות או עתידיות. הבעל, שלא היה מרוצה מהחלטה זו, עתר שוב לבג"ץ, וזה דחה את עתירתו. פסק דין זה ניתן בתגובה לבקשת הבעל לדיון נוסף בנושא. בית המשפט קבע כי אין עילה להצדיק דיון נוסף, שכן פסק הדין הקודם לא קבע תקדים חדש אלא התבסס על נסיבותיו הספציפיות של המקרה. הודגשה התייחסותו של פסק הדין לאופיו החריג של המקרה ולצורך להביא לסיומם של הסכסוכים הממושכים בין בני הזוג. פסק הדין לא קבע במפורש את סמכותו של בית הדין הרבני לחייב ויתור על תביעות נזיקין, ולכן, לשיטתו, לא היה צורך להכריע בסוגיה זו במקרה הנוכחי. הבקשה לדיון נוסף ובקשה להשלמת הסדר הטיעון נדחו שתיהן והותירו את פסק הדין הקודם על כנו. פסק דין זה ניתן ביום 25.6.2018 ולא נפסקו הוצאות מאחר שלא התבקשה תגובה.