ת"א 33772-03-21

תקציר

התובע והנתבע היו שותפים עסקיים. היה להם הסכם מייסדים המסדיר את העסקתם ואת שותפותם. התובעת תבעה את הנתבעים על מניעת קיום תנאי השעיה בהסכם המייסדים, לעניין קבלת רישיון תאגיד. התנאי לא התקיים בשל מחדלו המכוון של הנאשם. לפיכך, הסכם המייסדים נותר בתוקף, ויש לראות את פעילות הביטוח שבוצעה בתקופה הרלוונטית כמועברת לחברה על פי ההסכם. התובע סיים את העסקתו בסוכנות בהסכמה; לפיכך, חל סעיף בהסכם המייסדים, הקובע כי החברה יכולה לרכוש את מניותיו של צד עוזב. שווי מניות התובעת יחושב על בסיס דוח רווח והפסד של החברה לשנת 2019, מותאם לשכרו הרעיוני של הנתבע, וכולל את חלקו של התובע בחלוקת הדיבידנד. לתובע נפסקו 61,671 ₪ בגין מניותיו בניכוי 20,036 ₪ להם הוא חייב לנתבע, בסך כולל של 41,635 ₪. סכום זה יהיה צמוד ויישא ריבית החל מה-1 בנובמבר 2020 ועד למועד התשלום. עם התשלום יועברו מניות התובע לנתבעת. התביעה כנגד הנתבעת – שלא הייתה מעורבת במניעת התקיימות תנאי ההשעיה והייתה בעלת תפקיד של עובדת שכירה – נדחית, יחד עם טענותיה החלופיות של התובעת בדבר עשיית עושר והפליה. הנתבע יישא בהוצאות התובע, המוערכות בכ-5,000 ₪, כאשר אין צו להוצאות בין התובע לנתבע האחר.