תא"ק 23663-05-20

תקציר

התובע טען כי המנוח חייב לו 1.1 מיליון ₪ מהסכם רכישת מניות והלוואות נוספות. התובע והמנוח היו חברים קרובים. התובע טען כי המנוח הפר את ההסכם ולא עמד בפירעון ההלוואות. הנתבעים, שהם יורשיו של המנוח, הכחישו את הטענות וטענו כי החתימה על ההסכם זויפה. בית המשפט מצא כי ההסכם ותנאיו תקפים ומחייבים. המנוח חתם על ההסכם ולא מילא את חלקו בעסקה, ולכן ביצע הפרה יסודית. עוד מצא בית המשפט כי התובעת אכן הלוותה למנוח את הסכום הנקוב בהסכם וסכומים נוספים. לתובע נפסקו 1.1 מיליון ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה, ו-300,000 ש"ח פיצוי מוסכם, גם כן עם הפרשי ריבית והצמדה ממועד התביעה. בנוסף, בחן בית המשפט הלוואה נפרדת בסך 800,000 ₪ שנטלו התובעים עבור המנוח. התובעים העבירו את מרבית ההלוואה למנוח, ובית המשפט פסק לתובעים סכום של 688,171 ש"ח, גם כן עם הפרשי ריבית והצמדה ממועד מסוים. כמו כן נפסקו לתובעים 125,000 ש"ח בגין הלוואה נוספת שנתנו למנוח, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד התביעה. בית המשפט הסביר כי על אחריות הנתבעים כיורשי העיזבון חל חוק הירושה. הנתבעים חויבו לשלם לתובעים שכר טרחת עורך דין, שכר טרחת מומחה, שכר טרחת עדים והוצאות נוספות.