דב"ע מט/214 - 0

תקציר

התיק נסוב סביב טענתו של עובד כי ליקוי השמיעה שלו היווה פגיעה בעבודה, המסווגת כ"מיקרוטראומה", המזכה אותו בהטבות לפי חוק הביטוח הלאומי. העובד עבד בסביבה רועשת, והפעיל מכונת צילום במשך מספר שנים. עם זאת, הראיות שהוצגו בפני בית הדין לא הוכיחו די הצורך כי רמות הרעש במקום עבודתו חרגו מרף של 85 דציבלים, שהוא הדרישה להיחשב כפגיעה בעבודה. יתר על כן, חוות הדעת הרפואיות לא היו חד משמעיות בשאלה האם הנזק השמיעתי של העובד הוא תוצאה ישירה של החשיפה לרעש בעבודה. פסק הדין המקורי, שניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, קיבל את תביעת העובדת, אך בערעור הפך אותה בית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי ללא ראיות קונקרטיות למפלסי הרעש וחוות דעת רפואית סופית הקושרת את הנזק לחשיפה לרעש, לא ניתן לראות בתביעה תאונת עבודה מסוג מיקרוטראומה. מכאן, שהנזק השמיעתי של העובד לא נחשב לפגיעה בעבודה, והערעור לטובת המעסיק התקבל. ההחלטה מדגישה את הצורך בהוכחה מהותית במקרים כאלה, המותירים את העובד ללא כל פיצוי על מצבו.