ה"פ 134/03

תקציר

הבעלים של חלקת קרקע, המבקש, דובר פרסית ובעל ידע עברי מעורפל, התקשר בהסכם קומבינציה עם חברה קבלנית בשנת 1994. על פי ההסכם, מכרה המבקשת 80% מהזכויות בקרקע לחברה, שתבנה מבנה על הקרקע, ותקבל 20% מהנכס הבנוי ללא כל חוב. החברה נדרשה לחתום על ייפוי כוח עבור המבקש. בהמשך ביקשה החברה הלוואה מבנק הפועלים, המשיב מס' 1, והציגה לבנק ייפוי כוח כללי ומשכנתא מדרגה ראשונה על הנכס כולו, חתומה על ידי המבקש. הבנק רשם משכנתא על הנכס מבלי לבחון את החוזה בין המבקש לחברה. החברה פרעה את חובות ההלוואה שלה, והבנק פתח בהליכי הוצאה לפועל הן נגד החברה והן נגד המבקש. המבקש טען כי החברה הטעתה אותו לחתום על שטר משכנתא, כי הבנק הפר את חובת הזהירות כלפיו, וביקש מבית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי המגביל את המשכנתא לזכויות החברה בנכס. הבנק טען כי אין לו חובה כלפי המבקשת, שאינה לקוחה שלו, וכי יש להפנות את טענותיה של המבקשת לחברה. בית המשפט קבע כי הבנק חב חובת זהירות כלפי המבקשת, אותה הפר בכך שלא בחן את זכויות הצדדים במקרקעין. נמצא כי המבקש אכן הוטעה על ידי החברה ולא הבין את המסמכים עליהם חתם, וכי הבנק יכול היה למנוע טעות זו בקלות. לפיכך קבע בית המשפט כי המשכנתא חלה רק על זכויות החברה בנכס, קרי 80% מהזכויות, ואסר על הבנק לממש את חלקו של המבקש ב-20% מהנכס. הבנק חויב לשאת בהוצאותיו של המבקש, בסך 30,000 ₪.