עת"מ 24220-11-15

תקציר

פסק הדין דן בזכאותה של עותרת המתגוררת בדירה ציבורית לממש את זכותה לרכוש את הדירה במחיר מסובסד, כפי שנקבע בחוק זכויות רכישה. השאלה המהותית היא האם העותרת מתגוררת בדירה הציבורית מזה חמש שנים רצופות, למרות ששהתה זמן מה בהוסטל לצורך שיקום בשל מצבה הרפואי. בית המשפט מכיר בתכלית החברתית העומדת מאחורי חוק זכויות רכישה, שמטרתו לסייע למי שידם אינה משגת לרכוש דירות בשוק הפרטי. קיימת הכרה בכך שהדיור הציבורי הוא משאב מוגבל ויש להקצות אותו לזכאים האמיתיים. פסק הדין בוחן פסיקות קודמות בנוגע לפרשנות של "מגורים רצופים" ומגיע למסקנה כי היעדרות פיזית מהדירה אינה מעידה בהכרח על ניתוק קשר מגורים. במקרה דנן, חזרתה הקבועה של העותרת לדירתה, בצירוף האופי השיקומי של שהותה בהוסטל, מצביעים על כך ששמרה על זיקת המגורים שלה. יתר על כן, פסק הדין מותח ביקורת על החלטת ועדת חריגי המכר, שלא התלקחה בחשבון נסיבות חייה של העותרת, לרבות מגוריה הממושכים בדיור הציבורי, ותחת זאת דבקה בפרשנות מילולית של החוק. בית המשפט פוסק לטובת העותרת, מקבל את עתירתה ופוסק לה הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.