ע"ו 13401-09-03

תקציר

יליד 1961 ערער על פסק דין של ועדת ערר לפי חוק הנכות, שדחה את תביעתו להכרה בזכויות בעקבות פגיעה בגב. המערער שירת בצה"ל ולאחר מכן במשטרה, וטען כי שירותו, לרבות עבודה פיזית ואירוע ספציפי בשנת 2006, גרם או החמיר את מצב גבו. הוועדה קבעה כי האירוע החמיר את מצבו ב-50%, אך המערער טען כי טענתו לא נשקלה כראוי. ערכאת הערעור קבעה כי הוועדה אכן התייחסה לטענות המערער ולא מצאה טעות משפטית בפסק דינה. עוד נקבע כי העדפתה של הוועדה חוות דעת מומחה אחת על פני אחרת היא הכרעה עובדתית שאינה בהתערבות בית המשפט. בית המשפט הסכים עם מסקנת הוועדה כי האירוע לא גרם אלא רק החמיר את מצבו של המערער, נוכח כאבי הגב שלו טרם האירוע והיעדר ראיות הקושרות אותו לשירותו. בנוסף, בית הדין מצא כי תיאורו של המערער את תנאי עבודתו אינו מהווה מיקרוטראומה, שכן הוא אינו ממלא אחר היסודות הנדרשים. לפיכך נדחה הערר, והחלטת הוועדה לייחס 50% מהנכות לשירות התקבלה. לשני הצדדים לא נפסקו הוצאות.