עב"ל 31303-01-13

תקציר

הדיון נסוב סביב השאלה האם על המשיב, הסובל מנכות קשה ומוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כזכאי לקצבת שירותים מיוחדים, להמשיך ולקבל קצבה זו במקביל להשתתפות במכינת כנפיים. המכינה היא מסגרת בת יומיים המיועדת לצעירים עם מוגבלות פיזית, שנועדה לפתח את כישורי החיים שלהם בקהילה ולסייע להם להשתלב בה. מטרת התכנית היא להכשיר את המשתתפים לחיים עצמאיים. המוסד לביטוח לאומי טען, כי מאחר והמשיב מקבל שירותי שיקום במוסד זה, הוא אינו זכאי לקצבת שירותים מיוחדים לפי תקנה 6 לתקנות שירותים מיוחדים. בית המשפט בחן את תכלית הקצבה, שהיא לאפשר לנכים להתמודד עם נכותם בביתם ואת נסיבות המקרה הנוכחי. נמצא כי אין קשר בין הנכות הקשה ממנה סובל המשיב לבין שירותי השיקום הניתנים במכינה. לפיכך, פרשנותו המרחיבה של המוסד לביטוח לאומי לגבי תקנה 6 אינה מתיישבת עם תכלית ההסדר. בית המשפט הגיע למסקנה כי השתתפותו של המשיב בתכנית אינה שוללת את זכותו להטבות, ועל כן יש לדחות את ערעור המכון. השופט עמד גם על משמעותם של "שירותי שיקום" והגיע למסקנה כי יש לפרשם באופן תכליתי, המחייב זיקה משמעותית בין הנכות לבין השירותים הניתנים. בנוסף, קבע בית המשפט כי המשיב זכאי לקצבת ניידות כאדם חסר רכב, שכן אי תשלום קצבת השירותים המיוחדים היה הסיבה היחידה לביטולה. כל חברי ההרכב הסכימו עם חוות דעתה של השופטת רונית רוזנפלד ודחו את ערעורי המכון, תוך שהם מורים למכון לשלם את הוצאות המשיב.