ת"א 24960-04-22

תקציר

פסק הדין דן בשני נכסים, נכס רופא ונכס זלאטימו, שהיה בבעלות התובעים והושכר לנתבעים. לטענת התובעים, שני הנכסים ננטשו על ידי הנתבעים, אך השופט פוסק לטובת הנתבעים ומורה על מחיקת התביעות. באשר לנכס רופא, הידוע גם כרכושו של הרופא, מקבלת השופטת את טענת הנתבעים כי הנכס משמש כמחסן לחלוקת סחורות, מספר ימים בשבוע. השופט מוצא את עדויות הנתבעים בעניין זה קוהרנטיות וסבירות, בעוד שטענות התובעים מבוססות ברובן על עדות שמיעה ואינן מציגות עדים או ראיות רלוונטיים. עצם צמצום הפעילות העסקית לאורך השנים אינו מהווה נטישה, במיוחד לאור תפקודו של הנכס כמרכז הפצה מאז שנת 2005. בהמשך לנכס זלאטימו, השופטת מודה כי העסק הפסיק לפעול באמצע 2019, אך אינה מוצאת את מועד ההפסקה המדויק משמעותי. הנכס זקוק לשיפוץ משמעותי בשל מצבו הפיזי, ושני הצדדים מסכימים על כך. השופט מצדד בטענת הנתבעים כי הם נקטו בצעדים הדרושים לשיפוץ הנכס, כגון שכירת מהנדס, אך נדחו על ידי התובעים. השופט מכיר בכך שמגפת הקורונה עיכבה את תהליך השיפוץ וכי כוונת הנתבעים לחדש את הפעילות העסקית היא אמיתית. סירובם של התובעים לאשר את השיפוץ, הנובע מחוסר אמון בדיירים, אינו עילה מוצדקת לפינוי. כמו כן, השופטת מדגישה כי פתיחת מקום עסק נוסף על ידי דייר מוגן אינה מעידה בהכרח על כוונה לנטוש את הנכס המושכר. הנתבעים הביעו באופן עקבי את כוונתם לחזור לנכס זלאטימו, ונסיבות סגירתו אינן מצדיקות פינוי. עם זאת, השופטת מציינת כי על הנתבעים לפעול לשיפוץ הנכס ולחידוש הפעילות העסקית, לרבות באמצעות הליכים משפטיים במידת הצורך. לסיכום, השופט מורה על דחיית טענות התובעים וקובע כי על התובעים לשלם לכל קבוצת נתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪. ההחלטה מתקבלת בהיעדר שני הצדדים.