ת"א 18989-02-21

תקציר

בפסק דין זה, עורך דין ולקוחו לשעבר חלקו על תשלום שכר טרחה. עורך הדין ייצג את הלקוח בשני תיקים: תיק י.ש. ותביעת הגירושין של הלקוח. הסכם שכר הטרחה, שנחתם ב-1 ביולי 2019, קבע כי הלקוח ישלם 230,000 ₪, בתוספת מע"מ, עבור טיפולו של עורך הדין בתיק י.ש., ללא קשר לתוצאת התיק. ההסכם כלל גם סעיף הקובע כי הלקוח ישלם את שכר טרחת עורך הדין במקרה של הפסקת הייצוג. ניגוד עניינים נוצר כאשר עורך הדין, בעת שייצג את הלקוח בתביעת הגירושין, הגיש תביעה נגד הלקוח בגין שכר טרחה שלא שולם בגין תיק קודם. לאחר מכן הפסיק עורך הדין לייצג את הלקוח בתביעת הגירושין ודרש תשלום מלא בהתאם להסכם שכר הטרחה. בית המשפט מצא כי הגשת התביעה על ידי עורך הדין יצרה ניגוד עניינים מובנה ובלתי סבירה. לפיכך, הלקוח לא הפר את הסכם שכר הטרחה. בית המשפט פירש את סעיף סיום ההסכם כמזכה את עורך הדין בתשלום חלקי עבור תקופת הייצוג לפני הפיטורים. עוד קבע בית המשפט כי השכר הראוי לעבודת עורך הדין עד להפסקת הייצוג היה 169,065 שקל, כולל מע"מ. בית המשפט הורה ללקוח לשלם סכום זה, יחד עם שכר טרחת התביעה, שכר טרחת עורך הדין ושכר טרחת עורך הדין. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים.