ת"א 33158-03-21

תקציר

התובעים, המתגוררים בסמוך לדירתה של הגב' אדיבה שונה ז"ל, העבירו את זכויותיהם בדירה לתובעת בשנת 2011. המחלוקת נסובה סביב יחידת דיור שנבנתה שלא כדין בחצר המשותפת הצמודה לדירת התובע. הבנייה, הקיימת מאז 1993 לפחות, מעולם לא אושרה, ובשנת 2014 הוגש כתב אישום נגד צ'ונה בגין שימוש בלתי מורשה בה. לאחר מותה של צ'ונה בשנת 2021, מכרו יורשיה את הדירה והרסו את המבנה הבלתי חוקי. בינתיים, התובע ביקש והשיג את הסכמתם של בעלי קרקע אחרים להרחיב את דירתם לחצר. הם טענו לעוגמת נפש ולירידת ערך הנכס עקב הבנייה הבלתי חוקית, וכן לדמי שימוש ראויים מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט. הנתבעים, יורשיו של צ'ונה, טענו כי תביעת התובע מיותרת שכן המבנה נהרס וכי התובע לא סבל מעוגמת נפש. עוד טענו כי השיהוי של התובעת בהגשת התביעה גרם לנזק ראייתי. באשר לדמי השימוש הדגישו הנתבעים כי התוספת מעולם לא הושכרה וכי הסכמת השכנים להקמתה לא נרשמה באופן פורמלי. בית המשפט פסק לטובת התובעת, והורה לנתבעים לשלם 222,000 ₪, ביחד ולחוד, בעשיית עושר ולא במשפט. בית המשפט דחה את התביעה בגין עוגמת נפש מאחר והתובע לא העיד והעביר את הבעלות בדירה לבן זוגו. נקבע כי לתובע זכות שימוש בלעדית בחצר, המזכה אותו ב-100% מ"סכום הזוכה" המייצג את שבע השנים שקדמו לתביעה ואת שמונת החודשים שלאחר הגשתה, בסך כולל של 222,000 ₪. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם הוצאות משפט בסך 17,286 שקל ושכר טרחת עורך דין בסך 18,500 שקל, שניהם סכומים נושאי ריבית מיום מתן פסק הדין.