ת"א 57095-05-12

תקציר

פסק הדין דן בסדר של מספר עסקאות נדל"ן בסדר כרונולוגי, החל מרכישת הקרקע על ידי יוסף בשנת 1985. העסקאות של יוסף עם כמה קונים – ג'מיל, רייק, חסן ואמיל – באו בעקבותיהן, אך יוסף לא רשם הערות אזהרה על מכירות אלה, מה שהוביל לעסקאות סותרות. בית המשפט קובע את הכרונולוגיה של העסקאות, וקובע כי אמיל היה הרוכש הראשון, ואחריו חסן, ג'מיל ורייק. פסק הדין דן בעקרונות תום הלב והחובה לרשום הערות אזהרה בעסקאות מקרקעין, ומסקנה היא כי הרוכשים השניים (ג'מיל ורייק) לא היו מודעים לעסקאות הראשונות (עם אמיל וחסן). עם זאת, נקבע כי ג'מיל ורייק לא פעלו בתום לב לאורך כל ההליך, בעוד אמיל וחסן, הרוכשים הראשונים, עשו זאת. לכן, זכויותיהם של אמיל וחסן עדיפות על פני ג'מיל ורייק. בנוסף, השופט מציין כי ג'מיל ורייק לא פעלו לרישום זכויותיהם או התנגדו לבנייה על הקרקע על ידי יורשי אמיל וחסן במשך שנים רבות, דבר שגרם לעיכוב ולפגיעה בנאשמים. התביעה נגד הנתבעים, אפוא, נדחית מחמת חוסר תום לב ושיהוי. הסעדים הכספיים המבוקשים מיוסף, בעל הקרקע המקורי, ניתנים באופן חלקי. יוסף חויב לשלם לכל תובע 70,000 ₪ עבור עוגמת נפש ו-25,000 ₪ עבור הוצאות משפט. יוסף נדרש גם לשלם לג'מיל ורייק פיצוי על הקרקע שלא הצליחו לרשום, המחושב לפי המחיר למ"ר מיום העסקה. ג'מיל מקבל 2,696 שקל עבור 674 מ"ר, ואילו ראיק, שהחליף מכונית תמורת הקרקע, מקבל 4,000 שקל עבור 1,000 מ"ר לפי המחיר שג'מיל שילם. סכומים אלה כוללים ריבית משפטית והפרשי הצמדה ממועד כל עסקה. החלטה מקיפה זו מתקבלת לאחר שקילת כל העובדות והטענות שהוצגו, ופסק הדין ניתן לטובת הנתבעים, דוחה את התביעה נגדם ומורה ליוסף לשלם פיצויים כספיים לתובעים.