ת"א 49789-10-21

תקציר

השופט קבע כי בקשת הנתבעים לדחות את התביעה בעילה של משוא פנים לכאורה היא חסרת שחר. השופט ציין כי המבחן לפסילת שופט יושב בדין הוא קיומו של חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים, שלא היה קיים במקרה זה. השופטת הבהירה כי הם מעולם לא היו לקוחות של הבנק הבינלאומי, ואף לא טיפלו בתיקים עבור הבנק במהלך כהונתם במשרד עורכי הדין ליפא מאיר ושות'. העובדה שהבנק היה לקוח של משרד עורכי הדין לפני שנים לא היוותה סיבה מוצדקת לפסילה, מה גם שכהונתו של השופט במשרד הסתיימה לפני שנים. עוד ציינה השופטת כי טענותיהם הנוספות של הנתבעים בנוגע להתנהלות בית המשפט והחלטותיו הן סוגיות הניתנות לערעור או שאינן מהוות עילה לפסילה. השופט הדגיש כי גם הזכות לשבת בדין נושאת חובה לעשות כן, וכל אי שביעות רצון מהחלטותיהם אינה מצדיקה את החלפתם. יתר על כן, השופטת ציינה כי הנתבעים לא העלו חששות אלה במועד, דבר שיכול היה להוות סיבה לדחייה כשלעצמה. לפיכך נדחתה בקשת הפסילה. מאחר שלא התבקשה מענה, לא היה צו להוצאות, והמזכירות הופנתה להודיע לצדדים על ההחלטה.