ע"א 6032/19

תקציר

בפסק דין זה החליטה ערכאת הערעור לדחות את ערעורו של אמיל בנוגע לתביעתו על חלקת אדמה, תוך שהיא מאשרת את החלטת בית המשפט קמא. עיקר העניין סובב סביב סעיף 59 לפקודת ההסדר, המאפשר תיקונים בלוח זכויות בתוך שלושה חודשים מיום הצגתו אם ניתנו נימוקים מוצדקים. בית המשפט הדגיש כי סעיף זה אינו מהווה הזדמנות משנית להגשת תביעות לאחר הליכי הפשרה, כפי שהודגש במספר תקדימים כמו פרשות עיד וסובחה. אמיל טען כי לא היה מודע להליך הפשרה בשל שהותו בחו"ל, אך בית משפט קמא מצא כי למרות היעדרותו, היו לו הזדמנויות לתבוע את זכויותיו קודם לכן – מה גם שהיה בקשר עם משפחתו וביקר בישראל מספר פעמים במהלך תקופת הפשרה. ערכאת הערעור קבעה כי בחירתו של אדם להתגורר בחו"ל אינה מצדיקה מטבעה שיהוי בהבטחת זכויות הקניין. יתר על כן, אמיל לא גילה עניין כן בהתפתחויות בקרקע, שראו שינויים משמעותיים ללא מעורבותו. לפיכך, קבע בית המשפט כי הסברו לתביעה המאוחרת אינו מספק. בנוסף, ערעורו של אמיל לא העלה סוגיות נגד הליך הפשרה והתנהלותו של פקיד ההסדר במהלך הליכי המשפט, ולכן ערכאת הערעור סירבה להידרש אליהם. לבסוף, הציע בית המשפט להטיל על אמיל הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ בגין הוצאות המשפט של המשיבים. השופטים נ' הנדל וג' קראו הסכימו עם פסק דינו של השופט א' גרוסקופף, שניתן ביום 23.3.2022, ובכך דחו את הערעור.