המ 475/69

תקציר

במקרה של חיים רוקורגר נ' מדינת ישראל, המערער היה מעורב באירוע בו נפגע הולך רגל בעת חציית הכביש. המערער הורשע בבית משפט השלום בנהיגה פרועה ואי האטה בעת התקרבות למעבר חצייה, ונגזרו עליו קנס ושישה חודשי פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה. בית המשפט המחוזי אישר את ההרשעה אך הפחית את העונש. הערעור לבית המשפט העליון עסק במחיקת הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון, לאחר ששקל את הנסיבות, פסק לטובת המערער. בית המשפט קבע כי האטתו של המערער מ-50 ל-41 קמ"ש עם התקרבותו למעבר החצייה הייתה סבירה, בהתחשב בכך שלא היו הולכי רגל או כוונות נראות לעין של מי שחצה את הכביש. לדברי בית המשפט, מטרתן של תקנות התעבורה אינה לעכב את זרימת התנועה אלא לשמור על הבטיחות. המחוקק חותר לאזן בין צרכי הולכי הרגל לנהגים, ובמקרה זה מעשיו של המערער נופלים בגדר נהיגה סבירה. בית המשפט הדגיש כי נהגים אינם צפויים לצפות התנהגות בלתי צפויה מצד הולכי רגל. בנוסף, פירש בית המשפט את תקנה 72(א) לתקנות התעבורה, המחייבת נהגים המתקרבים למעבר חצייה לנסוע במהירות המאפשרת להם לעצור לפני מעבר החצייה. בית המשפט הסביר כי תקנה זו נועדה לקבוע מהירות סבירה ואינה מחייבת עצירה מוחלטת כמו תמרור. נסיבות מקרה זה, לרבות זינוק פתאומי של הולך הרגל בכביש, לא הצדיקו האטה נוספת או עיכוב בתנועה. לפיכך התקבל הערעור וההרשעה בוטלה.