ת"א 9266/07

תקציר

התובעים, עטא ועומר, טענו לזכויות בשלוש חלקות קרקע בבית חנינא שבמזרח ירושלים, שהופקעו חלקית על ידי הנתבע לצורך עבודות ציבוריות. השאלה הייתה האם הם זכאים לפיצוי בגין ההפקעה, שכן החלקים שהופקעו היוו פחות מ-40% משטחה של כל חלקה. בית המשפט קבע כי רק עטא ביסס חזקה במקרקעין והוא זכאי לפיצויים. חלקה 43 הייתה בשטח רשום של 4834 מ"ר, כאשר כ-4740 מ"ר הוסכמו על ידי שני הצדדים. כ-135 מ"ר הופקעו ופגעו בעצי הפרי של עטא. בית המשפט פסק פיצוי בסך 1534 דולר על עקירת 22 עצים, שלא ניתן היה להעבירם למקום אחר. חלקות 84 ו-95 לא הושפעו מההפקעה בשל היותן קרקעות פנויות. המחלוקת העיקרית הייתה האם התובעים יכולים לתבוע פיצויים בגין הפקעה מתחת לרף 40%. בית המשפט מצא כי החוקים הרלוונטיים אינם תומכים בטענות התובעים, וכי הם מוגבלים לתביעת פיצויים בגין נזק שלא בדרך של הפקעה. מאחר שהתובעים החמיצו את המועד האחרון לתביעות מסוג זה, בית המשפט לא יכול היה לפסוק להם פיצוי נוסף, למרות שהכיר בנזקים נוספים שנגרמו על ידי תכנית המתאר. בסך הכל חויב הנתבע לשלם לעטא 1,534 דולר, ואילו התביעה נגד הנתבע השני נדחתה, וכל צד היה אחראי להוצאותיו המשפטיות.