רע"א 33740-07-11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לצו ביניים, שביקשו מספר מבקשים, להפסקת השימוש בחלקת אדמה בירושלים. המבקשים טענו כי הקמת מגרש כדורסל על המגרש על ידי המשיבה הייתה בלתי חוקית, שכן היא נעדרה היתר בניה והפרה את התב"ע. הם טענו כי הבנייה גרמה להם מטרד ואי נוחות, והפנו לע"א 759/76 ולמקרים נוספים. המשיב טען מנגד כי הבנייה בוצעה בהיתר בניה ושירתה צורך ציבורי רב. בית משפט קמא דחה אף הוא את בקשת המבקשים לצו מניעה זמני, והביא את המבקשים לערער. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את הטענות, אישרה את החלטת בית משפט קמא. נפסק כי בניגוד למקרים שהובאו על ידי המבקשים, המקרה הנוכחי אינו מצדיק סעד זמני. יתר על כן, השיהוי בבקשה לצו המניעה, הצורך של הציבור במתקן הספורט והסכנה הפוטנציאלית לבני נוער אם בית המשפט יסגור אותו, כל אלה שקלו לטובת המשיב. בית המשפט הדגיש כי תפקידו אינו לבחון לעומק לגופה של התביעה העיקרית אלא לשמר את המצב הקיים עד למתן פסק דין. לדברי השופט, ידו של המשיב הייתה על העליונה במאזן הנוחות. ההחלטה התקבלה על יסוד הנסיבות הספציפיות ולא היוותה תקדים, כאשר ערכאת הערעור בחרה שלא להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא במתן סעד זמני.