ת"א 58870-02-17

תקציר

התובע והנתבעים הם כולם עורכי דין שהגישו בקשות לאישור תובענה ייצוגית הקשורה לתרופה אלטרוקסין. לפני שנשמעו ההצעות, הם חתמו על הסכם לאחד כוחות ולשתף פעולה. ההסכם קבע כי עורך הדין המוביל יקבל את אחוז שכר הטרחה הגבוה ביותר, אם התביעה הייצוגית תאושר ותצליח. היא לא הזכירה את הדרישה לעבוד או להשקיע מאמץ כתנאי לקבלת שכר הטרחה. התובעת לא השקיעה כל מאמץ או עבודה בתיק, ואילו הנתבעים עשו זאת. בהמשך טענו הנתבעים, למעט אור חן, כהן וגרפי, כי התובע אינו זכאי לשכר טרחה כלשהו משום שלא עבד בתיק. התובע טען כי בהסכם לא צוין תנאי כזה ולכן הוא זכאי לשכר הטרחה כפי שהוסכם במקור. השופט הסכים עם התובע. למרות שהיה סביר לצפות כי התובע ישקיע מאמץ בתיק, ההסכם והנסיבות סביבו לא הצביעו על כך שמדובר בתנאי מוקדם לקבלת שכר טרחה. יתר על כן, גם אם הייתה ציפייה כזו, היא לא הייתה תנאי יסודי בהסכם. עוד קבעה השופטת כי התנהלות הנתבעים בעקבות חילופי מיילים בהם הועלה חוסר המעש של התובעת, מעידה על נכונותם לוותר על כל תנאי כזה. לפיכך, התובע זכאי לחלקו בשכר הטרחה כפי שהוסכם במקור, מבלי שיצטרך להשקיע כל עבודה בתיק. הנתבעים ששללו את זכותו של התובע לשכר טרחה - דוידוביץ', פלג ונוי - יישאו בהוצאות המשפט של התובע בהליך הנוכחי, בדרגות שונות.