ה"פ 15953-05-15

תקציר

המחלוקת נסובה סביב שטח חצר וזיקתו ליחידות דיור שנרכשו על ידי המבקש ושני המשיבים, מזרחי וסעיד. לטענת המבקש, החצר הייתה רכוש משותף והיה צריך להיות קשור ליחידותיו. עם זאת, השופט פסק לטובת המשיבים. הקביעה התבססה על סעיף בהסכם בין המבקשת לבין עמידר - חברה שמכרה דירות בבניין - שהעניק לעמידר זכות להחריג את החצר מהרכוש המשותף ולהצמיד אותה ליחידות ספציפיות. הסעיף היה קונקרטי וספציפי, והעניק זכות מפורשת לעמידר לתבוע את החצר. זאת ועוד, טבלת ההצמדה של החצר לא כללה את יחידות המבקש, ואף לא הוגדרה כהצמדה בהסכם. מכאן, שמעשיו של עמידר לא פגעו בזכויות קנייניות כלשהן של המבקש. השופטת גם דחתה את טענת המבקש כי חתימתו של עמידר על בקשותיו להיתר בנייה מהווה פגיעה בזכויותיו, שכן החתימה הייתה לצרכי תכנון בלבד ולא העניקה זכויות כלשהן ביחס לרכוש המשותף. בנוסף, המבקש לא הביא ראיות לכך שלא ניתן לבנות מדרגות ומעלית בשטחו. בסופו של דבר הורה השופט לדחות את הבקשה, תוך שהוא מדגיש כי פסק הדין אינו משפיע על חובותיה של עמידר כלפי המבקש בנוגע לרישום טובת הנאה ביחידה 3. לכל מפלגה נפסקו הוצאות מתונות של 2,000 שקל.