ע"ע 96/10

תקציר

החלטת בית הדין האזורי שלא להתערב בניהול ההליך הייתה מוצדקת משום שהתנהלות המועצה התאפיינה בשורה של מחדלים מתחילתה. בית המשפט נתן למועצה הזדמנויות רבות לתקן מחדלים אלה - שכללו אי הגשת תצהירים וכתב הגנה - אך המועצה לא ניצלה אותם. בעוד המועצה האשימה את בא כוחה לשעבר במחדלים אלה, בית המשפט קבע כי מעשיהם של שלוחיה לא היוו הצדקה לחוסר הפעולה של המועצה. באשר לפיטורי המשיבים, הסכים בית הדין עם קביעתו של בית הדין המחוזי כי היא הייתה בלתי חוקית בשל פגמים מהותיים בהליך השימוע ובהחלטות ועדת הפיטורים. המועצה לא הוכיחה קיומה של עילת פיטורים תקפה, וטענתה כי תפקידי המשיבים בוטלו ממילא בשל התייעלות לא הייתה משכנעת. עוד קבע בית הדין כי במקרה זה, הסעד הראוי לפיטורים שלא כדין על ידי מעסיק ברשות ציבורית הוא ביטול הפיטורים והחזרת המשיבים לעבודה, מה גם שהמועצה לא קיימה הליך פיטורים כדין בתקופה הרלוונטית. עוד קבע בית הדין כי המשיבים היו זכאים לתשלום שכר בתקופת הפיטורים שלא כדין. טענת המועצה כי תשלום השכר יסכן את תכנית הבראה שלה לא הייתה מבוססת, וממילא גברה על זכותם של המשיבים לקבל שכר ולקיים בכבוד. בית המשפט הסכים גם עם החלטת בית המשפט המחוזי בעניין גובה השכר המגיע למשיבים, שהתבססה על חישובים שהגישו המשיבים, שכן המועצה לא סיפקה כל חישוב חלופי. לבסוף חויבה המועצה לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין ואת השכר המגיע להם, המחושב על פי חישובי המשיבים, בצירוף פיצוי שנתי בשיעור של 25% בגין הלנת שכר. הערר שהגישה המועצה נדחה במלואו.