ת"א 47073-11-18

תקציר

סכסוך משפטי ארוך זה נובע מסדרת אירועים סבוכה סביב עיזבונו של אברהם קרמר לאחר מותו בשנת 2010. לקרמר היו מספר צוואות, שהובילו לתביעות מתחרות על ירושתו. המתמודדים העיקריים הם בנו, הנתבע, המיוצג תחילה על ידי עורך הדין התובע, ובת זוגו של קרמר, ניקול אבן. הנתבעת שכרה את שירותיו של התובע ביום 7.7.2010 על מנת לערער על צוואה מאוחרת יותר לטובת אבן. מספר ימים לאחר מכן, הגיש אבן בקשה לצו קיום צוואה זו, מה שגרם לתובע לנקוט בפעולות נוספות בשמו של הנתבע. התובע ייצג את הנתבע בהליכים משפטיים שלאחר מכן, לרבות ערעור מוצלח על הצוואה המאוחרת. הצלחה זו שינתה את מעמדו המשפטי של הנתבע ואפשרה לו לתבוע זכויות ירושה. עם זאת, כספים מחשבונות הבנק של קרמר הועברו על ידי אבן זמן קצר לאחר מותו. הנתבע טען כי אבן משך כמיליון שקל מחשבון משותף. כתוצאה מכך, התובעת, מטעם הנתבעת, הגישה תביעה להשבת כספים אלה. במקביל, טיפל התובע גם בעניינים נוספים הקשורים לעיזבונו של קרמר, לרבות תביעה נגד משטרת ישראל והמכון לרפואה משפטית, ובקשה לחלוקת דירה בבעלות משותפת של קרמר ואבן. כעת מבקשת התובעת לחייב את הנתבע לשלם לה שכר טרחת עורך דין בסך 405,599 ₪, כפי שנקבע בהסכם שכר טרחה ביניהם. כמו כן, היא מבקשת פסק דין הצהרתי למתן תוקף להסכם זה ולקבוע כי על הנתבע לשלם לה אחוזים מכל סכום עתידי שיקבל מעיזבונו של קרמר. הנתבע טוען מנגד כי התובע התרשל בייצוגו וגרם לו לאבד חלק מהירושה. לטענתו, התובע היה צריך למנוע מאבן להעביר כספים מהחשבון המשותף. הוא גם טוען לרשלנות בתיק נפרד שבו הייתה מעורבת אמו, וביקש ניכוי משכר הטרחה. בית המשפט פוסק לטובת התובע ברוב הסעיפים. היא קובעת כי התובעת לא התרשלה בייצוגה וכי מעשיה היו סבירים בנסיבות העניין. טענות הנתבע לרשלנות נדחות, כמו גם בקשתו לניכוי על בסיס שירותים משפטיים שאינם קשורים. בית המשפט נותן תוקף להסכם שכר הטרחה ומורה לנתבע לשלם לתובע סך של 119,350 ₪ הוצאות משפט בגין הצלחת התביעה לפירוק השותפות בדירה. עם זאת, התביעה לתשלומים נוספים הקשורים לירושה נדחית בטרם עת, שכן טרם נקבע הסכום המדויק המגיע לנתבע. לתובע נפסק הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ מהנתבעת. פסק הדין של בית המשפט גם מבהיר את חלוקת ההוצאות, כאשר התובעת נדרשת לנכות את הסכומים שנפסקו מהסכום המוחזק בחשבון הנאמנות שלה ולשחרר את יתרת הסכום לנתבע.