דנ"א 121/11

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה וקובע כי הליך השימוע הנוסף אינו מיועד למקרים פרטניים אלא להבהרת עקרונות משפטיים כלליים. היא חוזרת על הכללים הקיימים בדבר חובת הזהירות המוטלת על רופאים ליידע את המטופלים, ומדגישה כי הגישה הפטרנליסטית מיושנת וכי למטופלים יש זכות לקבל החלטות אוטונומיות. חובת גילוי זו אינה מוחלטת ומשתנה בהתאם לנסיבות. קיימת גם הבחנה בין החובה לבצע טיפול או בדיקה לבין החובה להודיע עליהם. במקרה הספציפי הזה, בית המשפט קבע כי היתרונות של ביצוע בדיקת נגיף ה-CMV נמוכים מכדי להצדיק יידוע חולים על כך, ואף שניתן להתווכח על מסקנה זו, היא אינה מהווה תקדים משפטי או מצדיקה דיון נוסף. פסק הדין תואם את החוקים הקיימים ואת פסקי הדין הקודמים, וההחלטה מתבססת על הנתונים הרפואיים הזמינים מהריונה של המטופלת. לפיכך, העתירה נדחית ללא הוצאות למי מהצדדים.