רע"פ 2434/12

תקציר

הפרשה נסובה סביב פרשנותן וחוקתיותן של תקנות הבטיחות הנוגעות לאסבסט לפי פקודת בריאות העם ופקודת הבטיחות בעבודה. באופן ספציפי, השאלה היא האם די בקיומו של "אסבסט צמנט" כדי לבסס עבירה פלילית, או שמא על המדינה לספק הוכחות לקיומם של סיבי אסבסט המסכנים את הציבור. המבקש, שהורשע בעבירות הקשורות לאסבסט, טען כי לא הוכחו הסכנות הבריאותיות המיוחסות לאסבסט בגין "אסבסט צמנט", ובכך הופכות את תקנות הבטיחות לבלתי סבירות ובלתי חוקתיות. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענות המבקש. השופט ס' ג'ובראן הדגיש כי אסבסט הוא חומר מסוכן ביותר, ומתבקשת מדיניות של זהירות מוגברת. נקבע כי התקנות קשורות באופן סביר למטרה של הגנה על שלום הציבור ובריאותו ואינן פוגעות באופן בלתי מידתי בזכויות הפרט. לפיכך, הם עומדים במבחן החוקתיות. בנוסף, בית המשפט פירש את התקנות כדורשות רק הוכחה לקיומו של אסבסט, ולא סיבי אסבסט, כדי להרשיע בעבירות אסבסט. ההחלטה אישרה מחדש את הרציונליות של המסגרת החקיקתית ואישרה את הרשעתו של המבקש. השופט י' דנציגר והשופט נ' הנדל הסכימו עם פסק הדין.