תמ"ש 37695-09-21

תקציר

התובע הגיש תביעה לביטול פסק דין שאישר הסכם פשרה בינו לבין הנתבע בדבר זכות מעבר בחלקת המקרקעין של התובעת. התובעת לא עמדה בדרישות לביטול ההסכם הקודם. ראשית, התובע טען כי ההסכם לא בוצע, אך הראיות מראות את ההפך - הנתבע עובר במקרקעין של התובעת מזה שנים כאמור בהסכם. גם הטענה כי פסק הדין אינו בר ביצוע בשל עמימות אינה משכנעת, שכן משרטוט תוואי המעבר שהוגש לבית המשפט עולה כי הצדדים היו מודעים היטב לפרטי ההסכם. גם הטענה כי מדובר בהיתר שימוש בר-ביטול ולא בזכות קניינית נדחית. בפסק הדין נקבע אחרת, ואשתו של התובע, שלטענתה לא אישרה את ההסכם, הייתה חלק מהתא המשפחתי ולא העלתה כל התנגדות לזכות המעבר. גם הטענה כי התובע לא שלט בשפה העברית והוטעה על ידי עורכי דינו נדחית. בית המשפט מוצא כי התובע שולט היטב בשפה וכי קיבל הסברים ראויים לגבי ההסכם. יתר על כן, טענה כזו הייתה צריכה לעלות בסמוך לאחר מתן פסק הדין, ולא שנים לאחר מכן. בסיכומו של דבר, התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל על העילה לביטול הסכם הפשרה, והתביעה נדחית. התובע נדרש לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.