ת"א 10961-11-10

תקציר

התובעת, שנפצעה מנפילה בזירת החלקה על הקרח, תבעה את מפעילי ההחלקה (הנתבעים) בגין רשלנות. לטענתה, הנפילה נגרמה כתוצאה מדלת רופפת ומדרגה אחת שהיוותה מפגע בטיחותי. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי התובע נפל כתוצאה מהסיכונים הטמונים בהחלקה על הקרח. בית המשפט מצא כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי הנתבעים התרשלו. בית המשפט קבע כי השתתפות בספורט כרוכה מטבעה בסיכונים, והמפעילים אינם אחראים לפציעות הנובעות מסיכונים טבעיים אלה. במקרה זה, התובעת לא הצליחה להוכיח כי נפילתה נגרמה כתוצאה מכל דבר אחר מלבד הסכנות הטמונות בהחלקה על הקרח. בנוסף, מצא בית המשפט כי עדותה של התובעת עצמה סותרת את טענותיה בדבר סיבת התאונה. גם חוות דעת המומחה שהגיש התובע הופרכה במהלך החקירה הנגדית. מנגד, חוות הדעת של הנתבעים הייתה אמינה וקבעה כי הדלת יציבה ולא מהווה מפגע בטיחותי. בית המשפט דחה גם את טענות התובעת בדבר פיקוח לקוי של הצוות, היעדר הדרכה וצפיפות, בשל היעדר ראיות מספיקות. בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבעים נקטו אמצעי זהירות סבירים והזהירו כראוי את המבקרים מפני הסיכונים של החלקה על הקרח. מאחר ונפילת התובע נבעה מהסיכונים האינהרנטיים של הפעילות ולא נגרמה כתוצאה מסיכונים נוספים ובלתי סבירים שנוצרו על ידי הנתבעים, בית המשפט לא מצא אחריות מצד הנתבעים. התביעה נדחתה, והתובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 12,000 ₪.