עמ"ת 32859-07-11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של ערעור על החלטת בית משפט קמא לשחרר משיב בהמתנה לתוצאות האישומים נגדו הקשורים לסמים. הערכאה הנמוכה יותר הורתה על שחרורו של המשיב למעצר חלופי, שכלל מעצר בית במוסד חינוכי דתי, תחת פיקוחם של שני ערבים. המערערת טענה כי החלטת בית משפט קמא אינה צריכה לעמוד, מה גם ששירות המבחן המליץ כנגדה, בנימוק של סיכון גבוה לעבירה חוזרת, וכי המיקום החלופי אינו מתאים. תסקיר שירות המבחן ציין גם את עברו של המשיב בשימוש בסמים ובמעורבותו בפעילות פלילית. המערער הוסיף והדגיש את חומרת סעיפי האישום, שכללו סחר בסמים, גידולם והחזקתם, והדגיש את הסיכונים הכלליים הכרוכים בעבירות סמים. לאחר עיון בדו"ח ובשיקולים, הסכים השופט עם עמדת המערער. הם הדגישו את המשקל שניתן להמלצות שירות המבחן, שלא היו קיימות במקרה זה, ואת הצורך בנסיבות חריגות כדי להצדיק חלופות למי שהואשם בעבירות סמים. השופט הגיע למסקנה כי לא היו טעמים מוצדקות לסטות מההערכה השלילית של שירות המבחן וכי ההסדר החלופי נעדר בחינה והמלצה מהשירות האמור. בסופו של דבר התקבל הערעור, וצו השחרור של המשיב בוטל, וכתוצאה מכך נעצר עד תום ההליכים המשפטיים. החלטת השופט הושפעה מעברו הפלילי של המשיב, מאופי העבירות ומהיעדר נסיבות חריגות המצדיקות אפשרות שחרור חלופית.