ס"ע 47439-08-11

תקציר

התובע, עובד מסור של הנתבעת במשך 29 שנים שעמד לפרוש, תבע את הנתבעת בגין פיטורים שלא כדין. המחלוקת העיקרית הייתה האם הפיטורים היו כדין, בתום לב ובהליך הוגן, ובית הדין מצא זאת בשלילה. הנתבע לא הצליח לשכנע את בית המשפט כי תפקידו של התובע הפך למיותר, וכי אין לו תפקיד חלופי; בתוך כך, הוכיח התובע כי הוצע לו תפקיד חלופי אך נמנעה ממנו האפשרות לקבלו, וכי ההחלטה לפטרו התקבלה עוד בטרם הושלם הליך הפיטורים. הנתבעת לא סיפקה הסבר סביר לפיטורים וכל הנימוקים שניתנו נמצאו לא נכונים. בית המשפט גם מתח ביקורת על הנתבעת שלא זימנה את מנכ"ל החברה לעדות, דבר שנוגד את גרסת הנאשם לאירועים. בית המשפט קבע, כי הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת מוגבלת על ידי עקרון השוויון והחובה לנהוג בתום לב, שאותם לא קיימה. טענות הנתבעת כי משרת התובעת בוטלה עקב מינוי מנכ"ל חדש בעל כישורים טכניים שונים, וכי לא נמצא תפקיד חלופי לתובע, נדחו שתיהן על ידי בית המשפט. ניסיונו וכישוריו הרבים של התובע הביאו לכך שהיו תפקידים חלופיים שיכול היה למלא, ובית המשפט מצא כי הנתבע לא עשה מאמץ אמיתי למצוא לו תפקיד אחר. בנוסף, בית המשפט קבע כי הנתבעת לא אפשרה לתובעת לעבור לתפקיד חלופי וסיכלה את ההליך, תוך הפגנת חוסר תום לב. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבע כי עלותו הכלכלית של התובע לחברה גבוהה מתרומתו, שכן הנתבעת לא הביאה כל ראיה לתמיכה בטענה זו, והתובע הסכים להפחתת שכר כדי להמשיך לעבוד. מאחר ששום הסבר ענייני לפיטורים לא עמד במבחן הראיות, והתובעת העבירה את נטל ההוכחה בטענה להפליה מחמת גיל, נדרשה הנתבעת – אך נכשלה – להוכיח כי הגיל לא היווה שיקול בהחלטתה. בית הדין הגיע למסקנה כי גילו של התובע אכן היווה גורם לפיטוריו, דבר המהווה הפליה פסולה. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בסך 50,000 ₪ לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, בתוספת 190,000 ₪ בגין פיטורים בחוסר תום לב ועוגמת נפש, ו-50,000 ₪ בגין הליך שימוע לקוי. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, בסך 30,000 ₪.