בש"א 1899/07

תקציר

המקרה הנדון סובב סביב תביעת נזיקין שהגיש המנוח, אלקבץ מאיר, נגד המבקש, בטענה לרשלנות רפואית באבחון ובטיפול בגידול סרטני במיתרי הקול. התביעה, שתוקנה לאחר מותו של מאיר, מתנהלת בעיזבונו. המבקשת, לעומת זאת, מבקשת לדחות את התביעה כאילו הוגשה שלא בזמן. ישנן שתי תקופות זמן הנמצאות תחת בדיקה. הראשון קשור לכישלון לכאורה באבחון המחלה בשנת 1994 כאשר מאיר הציג לראשונה תסמינים, והשני קשור להישנות המחלה בשנת 1998. לטענת המבקשת, התביעה התיישנה על הסף, שכן הוגשה למעלה משבע שנים לאחר שקמה עילת התביעה, ויותר מעשר שנים במקרה של האבחנה הראשונית. לטענת העיזבון, התביעה מבוססת על מחדלים מתמשכים, כאשר תקופת ההתיישנות מתחילה ממועד גילוי המחלה, בשנת 1998. השופט מצדד בעיזבון בנקודה זו, וקובע כי התביעה, שהוגשה בשנת 2004, היא בתוך תקופת ההתיישנות בת שבע השנים להישנות המחלה שאובחנה בשנת 1998. עם זאת, לגבי האבחנה הראשונית בשנים 1993/1994, השופט קובע כי תקופת ההתיישנות בת עשר השנים אכן חלפה, אם כי העיזבון עדיין רשאי לתבוע פיצויים בגין רשלנות בתוך חלון זמן של עשר שנים לפני הגשת התביעה. השופטת מסכמת בדחיית הבקשה לדחייה על הסף ובקביעת פגישת קדם משפט.