בש"א 2966/96

תקציר

במקרה זה הגיש אדריכל תביעה נגד שני משיבים בנוגע לבניית מרכז השלום בתל אביב. האדריכל הכין במקור תכניות לפרויקט, שזכה במכרז של עיריית תל אביב-יפו, שיוצגה כמשיבה מס' 1. אולם, לאחר מחלוקת, שינתה המשיבה מס' 2 את התוכניות בהסכמת הסכם הבוררות, ושילמה לאדריכל 1.5 מיליון דולר ליישוב כל התביעות. הבוררות אפשרה למשיבה מס' 2 לשנות את התוכניות ולעשות בהן שימוש חופשי, דבר שאושר על ידי בית המשפט. כאשר ביצע המשיב מס' 2 חריגות משמעותיות מהתכניות המקוריות, טען האדריכל להפרת זכויות יוצרים שלו, וביקש למנוע את חריגות הבנייה. בית המשפט המחוזי דחה בעבר את תביעתו, בקובעו כי זכויות היוצרים של האדריכל פקעו, והמשיבה מס' 2 יכולה לשנות את התוכניות על פי תנאי המכרז. עתירה זו ביקשה צו מניעה זמני להפסקת הבנייה, בטענה לנזק בלתי הפיך לזכויות היוצרים המוסריות שלו. בית המשפט העליון פסק נגד האדריכל, תוך שהוא מדגיש את חוסר סיכויי הערעור שלו ואת הנזקים הציבוריים והכלכליים החמורים שעצירת פרויקט כה גדול עלול לגרום. בית המשפט הדגיש כי האדריכל נטל על עצמו את הסיכון של שינויים בבוררות, ולא הוכח נזק מהותי המצדיק את צו המניעה. בנוסף, מאחר שהאדריכל לא יכול היה להציע ערבות לנזקים פוטנציאליים שייגרמו כתוצאה מהפסקת העבודה, מאזן הנוחות נטה מאוד לטובת המשיבים. משכך, נדחתה הבקשה לצו המניעה הזמני, ובכך הסתיים התיק.