עת"מ 30932-04-16

תקציר

העותרת מבקשת מבית המשפט להצהיר כי יש לה זכות בלעדית להשתמש במבנה כבית כנסת ולבטל כל החלטה שמשמעותה כי עליה לפנות את המקום ולמסרו לעירייה. עם זאת, העתירה נדחית משום שהיא נעדרת תוכן וסמכות, שכן אין החלטה של העירייה המחייבת את פינוי העותר. זאת ועוד, העתירה מכוונת למהלך הנדון בין העותרת לעירייה מזה עשרות שנים, ובית המשפט אינו יכול להורות על ביטול כל ההחלטות שהתקבלו מאז שנות השמונים. בנוסף, היה צריך להגיש את העתירה מוקדם יותר; המבנה נמסר לעותר באופן זמני בשנת 1984, ויש לברר את טענות העותר בהליכי פינוי מתמשכים או בתובענה אזרחית, המתאימים יותר להתייחס לטענות ולספק בירור עובדתי. בית המשפט מדגיש גם את קיומו של סעד חלופי לעותרת, שיהוי אובייקטיבי וסובייקטיבי, ואי צירוף הצדדים הרלוונטיים כעילות לדחייה. החלטות העירייה להקצות לעותרת מבנה חדש היו סבירות ומומשו כראוי, והצורך במבני ציבור למעונות יום הוא מניע ראוי. טענות העותרים בדבר הליך ההקצאה חסרות שחר, ותביעתם לזכות שימוש בלתי חוזרת במבנה תידון בהליכי הפינוי. אשר על כן, העתירה נדחית, והעותר נדרש לכיסוי הוצאות העירייה.