ת"א 65253-12-18

תקציר

פסק הדין דוחה את טענת התובעים לביטול פסק דין קודם לטובת הנתבעת שהורה על פינוי התובעים מחנות ומשתי דירות בירושלים. בפסק הדין הקודם נקבע כי התובעים אינם דיירים מוגנים של הנכסים. פסק הדין הנוכחי מכיר בסמכותו הטבועה של בית המשפט האזרחי לבטל פסק דין חלוט בנסיבות חריגות, כגון תרמית או ראיות חדשות. עם זאת, טענת התובעים בדבר תרמית שביצע הנתבע ברכישת הנכסים לא התקבלה, שכן היא סתרה את הסכמתם הקודמת להגביל את הסכסוך לשאלת הדיירות המוגנת. באשר לראיות החדשות שהציגו התובעים בנוגע להפעלת החנות, מצא בית המשפט כי אין די בכך כדי לבטל את פסק הדין הקודם, אשר קבע כי התובעים לא הצליחו להוכיח את מעורבותו של אביהם בניהול החנות טרם מותו. זאת ועוד, התובעים לא הוכיחו כי לא ניתן היה להשיג ראיה זו בשקידה סבירה קודם לפסק הדין הקודם. התנאים לביטול פסק הדין לא התקיימו, והתובעים נדרשו לפנות את החנות והדירות עד למועד שנקבע. בנוסף, חויבו התובעים לשאת בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דינו של הנתבע, בסך 35,000 ₪. הפיקדון בסך 75,000 ₪, אשר העמידו התובעים להבטחת נזקי הנתבע בתקופת הסעד הזמני, חולט לטובת הנתבע בשל הסעד הזמני הבלתי סביר והנזק שגרם לנתבע. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים והיה אמור להימסר להם על ידי המזכירות.