עת"מ 23961-08-21

תקציר

השופט שקל בכובד ראש את הטיעונים שהציגו הצדדים והגיע למסקנה כי אין עילה מוצדקת להתערב בהחלטת העירייה לפתוח בתביעה אזרחית. לפיכך, העתירה לערער על החלטה זו נדחית. השופט מסביר כי יש לכבד את זכות הגישה לערכאות, לרבות לרשויות מנהליות, ולהתערב בהחלטותיהם להגיש תביעות במשורה. סבירותה של החלטה מינהלית להגשת תביעה, או כל טענה למניעים פסולים, צריכה להיבחן על ידי בית המשפט הדן בתביעה עצמה, כחלק מסמכותו הטבועה לדחות תביעות המהוות ניצול לרעה של ההליך המשפטי. השופט מדגיש כי גם שיקולי מדיניות תומכים בגישה זו, ויש לשמור את הנסיבות החריגות למקרים קיצוניים. במקרה הספציפי דנן, השופט מציין כי לתביעת העירייה יש הודעה לצד שלישי ומבקש שיפוי מהנתבעים בגין כל סכום שהעירייה עשויה לחייב בתביעה נפרדת. לפיכך, את מרבית טענות העותרים, לרבות אלה הנוגעות להשתקה, ניצול לרעה של הליכי משפט וניגוד עניינים, יש להפנות לבית המשפט המטפל בתביעה. השופט מתייחס בנפרד לכל אחת מהטענות הללו ומוצא אותן בלתי מתאימות לעתירה מנהלית. בנוסף, השופטת מתייחסת ודוחה טענות אחרות שהעלו העותרים, לרבות אלה הנוגעות לחוקיות ההתקשרות של העירייה עם יועץ משפטי ולהפרה הנטענת של חובת הפנייה לייעוץ משפטי. העותרים לא הביאו כל ראיה התומכת בטענות אלה. משכך, החליטה השופטת לדחות את העתירה ולהורות לעותרים לשלם במשותף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למשיבים. החלטה זו הינה סופית, והעתירה נדחית בהעדר הצדדים.