ת"פ 3120/02

תקציר

פסק הדין דן בהתיישנות לגבי אירוע שהתרחש ב-24 במאי 2001, כאשר רצפת אולם אירועים קרסה, הרגה 23 בני אדם ופצעה 356 נוספים. הנאשמים היו מעורבים בתכנון, בבנייה או בתפעול של האולם והואשמו בהריגה, גרימת מוות ברשלנות וחבלה ברשלנות. בית המשפט קבע, כי תקופת ההתיישנות בגין האישומים שהוגשו נגד נאשמים 1-5, שהיו מעורבים בתכנונו ובבנייתו של האולם, החלה עם קריסת המבנה, שכן מדובר בעבירות תוצאתיות. עוד נקבע כי הטעמים להתיישנות – כגון הקושי לשמור על ראיות לאורך זמן והאינטרס החברתי בהעמדתו לדין של הנאשם – אינם חלים במקרה זה. לגבי נאשמים 6-9, שהיו אחראים על תפעול האולם והבחינו בשקע חשוד ברצפה לפני הקריסה אך לא פעלו על פיו, קבע השופט כי ניתן להפריד את משפטם מיתר הנאשמים, שכן עניינם מצומצם ופשוט יותר. לבסוף, מינה השופט סנגור ציבורי לנאשמים 7-5 בשל מורכבות המשפט והפוטנציאל לעיוות דין אם לא יהיו מיוצגים.