עמ"נ 266/04

תקציר

בפסק דין זה, בעל נכס השכיר את הנכס שלו ורשם את השוכר ככזה ברשות הארנונה, מה שהופך את השוכר לאחראי לתשלום ארנונה. עם זאת, השוכר הפר את חוזה השכירות לפני תום התקופה המוסכמת והודיע לבעלים על כוונתו לפנות את הנכס. הבעלים, שרצה שהשוכר יממש את חוזה השכירות, חלק על כך עם רשות המסים, וטען כי השוכר עדיין מחזיק בנכס ויש לחייב אותו בארנונה בהתאם. רשות המסים דחתה את התנגדות הבעלים, מה שהוביל את הבעלים לערער. ועדת הערר קיבלה תחילה את הערר, וקבעה כי אין די בהודעתו החד צדדית של השוכר כדי לפטור את חבותו במס, מה גם שהשוכר לא הוכיח כי פינה את הנכס. הבעלים ערערו עוד על החלטה זו, ובית המשפט פסק לטובתם. השופט קבע כי די בהודעה בכתב של השוכר כדי להפסיק את החזקתו לפי סעיף 325 לפקודת העיריות, וכי רשות המסים לא צריכה להתערב בסכסוכים בין בעלים לדיירים. בנוסף, כוונת המחוקק בחקיקת סעיף 325 הייתה להקל על גביית המסים ולפטור את הרשות מהכרעה בסכסוכים מסוג זה. השופט הגיע למסקנה כי יש לקבל את ערעור הבעלים, ולחייב את השוכר, ולא את הבעלים, בארנונה במהלך תקופת השכירות. כל צד היה אחראי להוצאות המשפטיות שלו.