ע"א 3888/18

תקציר

המערערת, עובדת לשעבר, תבעה את מעסיקה לשעבר בגין טענות שונות הנוגעות לפרשנות הסכמים קיבוציים, לרבות הטבות ותק והפרשי שכר מינימום, והגישה תחילה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו. לאחר שתביעותיה נדחו והיא חויבה בהוצאות משפט, היא פנתה לערכאות גבוהות יותר ואף הגישה תביעות חוב נגד הנאמנים שמונו למעסיק, שדחו את מרבית טענותיה והכירו רק בחלק קטן בסך של 13 אלף שקל. גם ערעוריה הבאים של המערערת לבית המשפט המחוזי ולבית הדין הארצי לעבודה לא צלחו, מה שהוביל אותה להגיש ערעור סופי לבית הדין. למרבה הצער, הערעור נדחה לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תוך הדגשה כי טענת המערער מהווה "גלגול רביעי" של אותו מקרה. הנאמנים ויתרו על ההוצאות שנפסקו, ובית המשפט ביטל את צווי ההוצאות הקודמים. למרות אמונתה הכנה של המערערת, בית המשפט לא מצא בסיס משפטי לתמוך בטענותיה. פסק הדין חיזק את ההתערבות המצומצמת בהליכי חדלות פירעון וסמך על שיקול דעתם של בעלי התפקידים בעניינים אלה. לפיכך, הערעור נדחה, והחלטות הערכאות הקודמות עמדו בעינן, אך כל ההוצאות שהוטלו בוטלו.