ע"ע 215/03

תקציר

בתיק הנוגע לפיטורי המערערת ממקום עבודתה מזה 25 שנה, התייחס בית הדין האזורי לעבודה בירושלים לבקשתה לבטל את הודעת הפיטורים שקיבלה, בטענה כי היא נובעת מאפליה מחמת גיל בניגוד לחוק שוויון בגיל פרישה. בתחילה, החלטת בית הדין בעניין הסעד הזמני קבעה כי למרות שייתכן שהיו בעיות פרוצדורליות עם הפיטורים, נראה כי מדובר בחלק מארגון מחדש רחב יותר ולא מתוך כוונה מפלה. בית הדין ציין את גודלה של החברה, את תפקידה הבכיר של המערערת ואת פוטנציאל השיבוש ביחסי העבודה, וקבע כי ראוי לקבל פיצוי כספי, ולא השבה. על החלטה זו הוגש ערעור מאוחר יותר, אך בית הדין לערעורים אישר את ממצאי בית הדין האזורי והדגיש כי השבה אינה הסעד הרגיל לפיטורים שלא כדין אלא בנסיבות חריגות. בית הדין לערעורים הסכים כי הפיטורים לא נעשו שלא כדין וכי המשך העסקתה של המערערת עלול לערער את יחסי העבודה בחברה. משכך, נדחה הערעור, והתיק הוחזר להמשך בירור בנוגע להתנהלות החברה בפיטוריו של המערער. לא הוטלו עלויות על אף אחד מהצדדים.