בש"א 2372/05

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך חוזי בין שני צדדים, כאשר צד אחד (המשיב) הסכים לבנות ארובה זמנית לצד השני (המבקש). למבקשת, שהיא קבלנית משנה של סימנס, היה הסכם עם המשיב. הסכם זה כלל נספח, שהכיל סעיף בוררות הקובע כי כל מחלוקת תיושב באמצעות בוררות בציריך, שוויץ, על פי החוק השוויצרי. תחילה ניסה המבקש לבטל היתר שניתן למשיב להגיש תביעה בחו"ל, אך הבקשה נדחתה. המשיב, שהגיש תביעה נגד המבקש בגין הפרת חוזה, ביקש צו מניעה, שניתן. לאחר מכן, ביקש המבקש הקפאת הליכים, תוך שהוא מסתמך על סעיף הבוררות הזרה בחוזה. בית המשפט, בהחלטתו הקודמת, קבע כי הנספח, לרבות תניית הבוררות, מהווה חלק בלתי נפרד מהחוזה. עם זאת, נפסק כי המבקשת לא ויתרה על זכותה לתבוע סמכות שיפוט בינלאומית מכוח הסעיף. בית המשפט העליון, בפסיקה מאוחרת יותר, אישר החלטה זו והאריך את התיק לדיון נוסף. בהחלטה זו התמקד בית המשפט בשאלה האם תניית הבוררות מחייבת את הצדדים. נטען כי הסעיף מחייב הסכמה ברורה ומפורשת של שני הצדדים, דבר שלא נאמר במפורש בחוזה. עם זאת, בית המשפט חלק על כך, והדגיש כי כאשר צד מסכים לתנאים שונים במסמך כתוב, לרבות הפניות למסמכים אחרים, משמעם קבלת כל התנאים הכלולים בו. מאחר שהמשיבה חתמה על "צו החוזה", שהתייחס לנספח, יראו אותה כמי שהסכימה לכל תנאיו, לרבות סעיף הבוררות. בית המשפט הדגיש כי הנספח לא הוכנס בערמומיות לחוזה אלא היה תנאי ברור ומאיר עיניים, בהיותו מסמך מהותי המתאר היבטים מהותיים של הפרויקט. בנוסף, אמנת ניו יורק, החלה על הסכמים כתובים לבוררות, נמצאה רלוונטית אף היא. האמנה מחייבת הפניה לבוררות במקרים כאלה. לפיכך הורה בית המשפט על עיכוב ההליכים והעברת הסכסוך למסגרת הבוררות המוסכמת בציריך, תוך החלת הדין השוויצרי. כמו כן חויב המשיב לשאת בהוצאותיו של המבקש. החלטה זו, מיום 27.11.2007, מסיימת את התיק.