ע"פ 2260/22

תקציר

הערעור במקרה זה נדחה, שכן הוא לא הציג את הנסיבות החריגות הדרושות להתערבות ערכאת ערעור בגזר הדין שנקבע על ידי ערכאה פרוצדורלית. העיקרון לפיו ערכאת ערעור תשנה גזר דין רק כאשר נפלה טעות משמעותית או חריגה מהותית מנוהלי הענישה המקובלים קיבל חיזוק, תוך התייחסות למקרים קודמים כגון Korobkov v. מדינת ישראל וסורני נ' מדינת ישראל. מדובר בעבירות חמורות בהן הוכתה ונחטפה המתלוננת, כאשר אנשים רבים תרמו למעשי אלימות אלה. התנהגות כזו נבחנה באופן ביקורתי בהקשר של "תרבות אלימה" המחייבת ענישה מחמירה כדי להרתיע אחרים מלנקוט אמצעים דומים לפתרון סכסוכים. גזר הדין שקל את כל הגורמים הרלוונטיים, לרבות נסיבותיו האישיות ושיקוליו השיקומיים של המערער, אך בסופו של דבר אלה לא הצדיקו הפחתה בחומרת העבירה המתחייבת בדרך כלל. בית המשפט הדגיש כי המלצות שירות המבחן הן מייעצות ואינן מחייבות את החלטתו הסופית של בית המשפט, וציין כי בית המשפט המחוזי כבר הפעיל הקלה בכך שגזר את דינו של המערער בקצה התחתון של הטווח המתאים. לפיכך, בהסכמת השופטים א' שטיין וח' כבוב, ניתן ביום 18.7.2022 פסק דינו של השופט י' אלרון, שאישר את ההחלטה לדחות את הערעור.