ע"פ 9906/04

תקציר

המערער הורשע ברצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין בכך שדקר את המנוח שש פעמים בעקבות שרשרת אירועים של שתי תאונות וקטטות שהתרחשו לאחר מכן. הוא ערער על גזר הדין וטען כי מעשיו מהווים הריגה ולא רצח. השאלה המרכזית הייתה האם למערער הייתה כוונה להרוג, הכין עצמו לכך ופעל ללא התגרות (קינטור). קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המערער חזר לרכבו כדי לשלוף את הסכין התקבלה, דבר המעיד על הכנה נפשית. אולם, גם אם לא כך היה, מעשיו של המערער של הצטיידות במקל ובסכין העידו על הכנה פיזית ונפשית כאחד. באשר להיעדר התגרות, קבע בית המשפט כי בעוד שהתנהגותו של המנוח עשויה הייתה להיות פרובוקטיבית, אדם סביר לא היה מגיב באלימות כה קיצונית וקטלנית. הוחל המבחן האובייקטיבי להתגרות, המאזן בין ערכים חברתיים לבין נסיבות אינדיבידואליות, ונבחנו גילו הצעיר של המערער ונסיבות ההתגרות. עם זאת, אופיים הקיצוני של מעשיו של המערער גרם לכך שהחברה לא יכלה לסבול את התנהגותו, והערעור נדחה. המשנה לנשיא ריבלין הדגיש את הצורך להגן על חיי אדם ולשמור על שלום הציבור, ואילו השופטים ג'ובראן ורובינשטיין הסכימו עמו.