עמ"נ 42927-09-11

תקציר

הבעלים של שתי חלקות קרקע סמוכות בירושלים, הידועות כמגרש 131 בגוש 30137 ומגרש 141 בגוש 30138, ערערו על החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים שדחתה את תביעתם לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה. התביעה התייחסה לשתי תכניות מתאר מקומיות – תכנית 8000 ותכנית 9999 – שלטענת המערערים פגעו באדמותיהם. התוכניות המדוברות היו להקמת רכבת קלה וגשר צמוד לקרקע. המערערים ביקשו להחזיר את התיק לוועדת הערר המחוזית למינוי שמאי, אשר ייתן חוות דעת בכתב בטרם תתקבל החלטה בתביעתם. ועדת הערר קבעה כי התביעה צריכה להיות מוכרעת על ידי שמאי מכריע, שכן התביעה הוגשה לפני מועד כניסתו לתוקף של תיקון החוק. הקרקע המדוברת שכנה בכניסה לירושלים, ובמקומם נהרסו המבנים המקוריים שעל המגרשים, ובמקומם הוקמו מבנים מודרניים, כולל התחנה המרכזית החדשה. המערערים התכוונו להרוס את יתרת המבנים על אדמתם ולבנות מגדל בן 33 קומות. לטענתם, תוכניות הרכבת הקלה והגשר גרמו נזק לאדמותיהם, לרבות חסימת נוף, יצירת זיהום רעש וצמצום דרכי גישה. לטענתם, שווי הקרקע ירד ב-10.5 מיליון דולר בגלל התוכניות. המשיב, הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, הסתמך על חוות דעת משפטית ושמאית שהמליצה לדחות את תביעת הפיצויים, בטענה כי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות וכי השמאות שהוגשה על ידי המערערים לוקה בפגמים משפטיים. גם ועדת הערר דחתה את הטענה, וקבעה כי המערערים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם. נקבע כי השמאות לא קבעה את שווי הקרקע לפני ביצוע התכנית ולאחריה וכי חסרה בה פירוט והסבר לגבי הנזק הנטען בנושא. כמו כן, הוועדה מצאה כי השמאות לא שקלה גורמים שיש בהם כדי להשביח את ערך הקרקע. הוועדה הגיעה למסקנה כי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענתם ולכן דחתה את הערעור מבלי למנות שמאי מכריע. המערערים חויבו לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 100,000 ₪. פסק הדין ניתן לטובת המשיב.