תמ"ש 23070-04-22

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לפרשנות צוואתו של אדם שנפטר. התובעים והנתבעים חלוקים ביניהם באשר לזהות היורשים, מה שמוביל לבקשה למתן פסק דין הצהרתי. התובעים מבקשים לזמן את עורך הדין שניסח את הצוואה כעד, אך הדבר מעלה סוגיות של חיסיון עורך דין-לקוח. בית המשפט מכיר בכך שזכות החיסיון עוברת ליורשים לאחר פטירת הלקוח, אך במקרה זה קיים סיבוך שכן בן הזוג שנותר בחיים, הנתבע מס' 1, הוא גם לקוח של עורך הדין. כך נוצר מצב שבו נאשם מס' 1 חובש "שני כובעים" מבחינת חיסיון עו"ד-לקוח, ומחזיק בזכות כפולה לחיסיון. יתר על כן, מדברי עורך הדין עולה כי השירותים המשפטיים ניתנו במשותף לבני הזוג לצורך עריכת צוואה הדדית, ומכאן משתמע כי גם חיסיון בן הזוג שנותר בחיים יופר אם עורך הדין יעיד. בית המשפט מגיע למסקנה כי חיסיון עורך דין-לקוח חל במצב זה ולא ניתן לבטל אותו ללא הסכמת הלקוחות. מאחר שהנאשמת מס' 1 לא ויתרה על זכותה לחיסיון, נאסר על עורך הדין להעיד על השירותים המשפטיים שניתנו לבני הזוג או למי מהם בנוגע לצוואה. בית המשפט מדגיש את אופייה המוחלט של זכות זו, הגוברת על עקרון גילוי האמת, גם אם היא פוגעת ביכולתם של התובעים להוכיח את טענתם. פסק הדין מתייחס גם לסוגיית ההוצאות וקובע לוח זמנים להגשת סיכומים על ידי הצדדים. בסופו של דבר, פסק הדין מונע מעורך הדין למסור כל עדות הקשורה לצוואתו של המנוח, ומבטיח את ההגנה על חיסיון עורך דין-לקוח.