ת"א 38674-08-15

תקציר

פסק הדין דוחה את טענת התובעים כי רשלנות רפואית של הנתבע גרמה למותו של המנוח במהלך ניתוח לב. בית המשפט מצא כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם כי החלטות הצוות הרפואי חרגו מסטנדרט רפואי סביר. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת התובעים כי האוטונומיה של המנוח נפגעה בשל היעדר הסכמה מדעת. בית המשפט מצא כי למנוחה ולמשפחתה לא נמסר מידע מספק על הסיכון הגבוה לתמותה הכרוך בניתוח, המוערך בכ-40%. פגיעה זו באוטונומיה זיכתה את התובעים בפיצוי, שנקבע על 80,000 ₪, לצד שכר טרחת עורך דין בסך 16,000 ₪. הנתבע חויב לשלם סכומים אלה תוך 30 יום, אחרת יצברו ריבית. כל צד היה אחראי להוצאות המשפטיות שלו. השופטת הדגישה כי הימנעותם של התובעים מלהוכיח נזק ראייתי לא העבירה את נטל ההוכחה לנתבע בדבר סיבת מותו של המנוח. הקביעה בדבר היעדר נזק חזותי ומהימנות עדויות עדי הנאשם תמכו בכך. תביעת הרשלנות העיקרית התמקדה באי ביצוע לכאורה של הצוות הרפואי מעקף למערכת השמאלית לאחר ניסיון הגמילה השני. בית המשפט מצא כי התובעים לא הוכיחו את טענתם כי ההסבר היחיד לכישלון הניסיון היה חסימת העורק הראשי השמאלי. באשר לפגיעה באוטונומיה, קיבל בית המשפט כי רמת סיכון של 40% היא משמעותית וראוי היה לגלותה. טענת הנתבעת כי לא נגרם לתובעים נזק תוצאתי סובייקטיבי עקב ההפרה נדחתה. השופטת ציינה כי במקרים אלה קמה חזקה עובדתית בדבר רגשות שליליים, והתובעים לא נדרשו להמציא תצהירים מפורטים. סכום הפיצוי נקבע בקצה התחתון של הסולם בשל הנסיבות הספציפיות של המקרה. למרות שדחה את טענת הרשלנות הרפואית, מתח השופט ביקורת על הגדלת סכומי הפיצויים בגין פגיעה באוטונומיה שלא גרמה לנזק אובייקטיבי. הם הדגישו כי גילו המתקדם של המנוח והתחלואה הקיימת גרמו לכך שמקרה זה אינו מצדיק סף פיצוי גבוה יותר. השופט סיים את דבריו באישור פסק הדין, שכלל פסיקת פיצויים בגין הפרת האוטונומיה, שכר טרחת עורך דין וכל צד יישא בהוצאותיו.