עמ"א 34017-04-21

תקציר

בית המשפט דוחה את בקשת הנתבעים לבטל את פסק הדין שניתן בהעדרם, שכן הוגש מחוץ למסגרת הזמן של 30 יום הקבועה בסעיף 130(ח) לתקשי"ר, והתובע לא הסכים לשיקוליו. עם זאת, בית המשפט עובר לבחון את הבקשה לגופה. באשר לטענה כי נשללה מהנאשם הזכות לשימוע הוגן בשל סירוב כניסתו לבית המשפט בשל אי עטיית מסכה, בית המשפט אינו מוצא הצדקה לאי הופעתו של הנאשם. הנתבעים לא הגישו כל אישור רפואי לבקשה, וטענתם כי הציגו תעודה כזו למאבטח בית המשפט אינה נתמכת ואינה עולה בקנה אחד עם השתלשלות האירועים. זאת ועוד, בית המשפט דוחה את הטענה כי הנתבעים לא נדרשו להציג אישור רפואי על סירובם לעטות מסכה, שכן קיימת חובה להמציא מסמכים רפואיים התומכים בתביעתם. האישור הרפואי שהגיש הנאשם, שהונפק עשרה חודשים לאחר האירוע, נחשב לא מספיק ולא רלוונטי. הנתבע לא הוכיח כל סיבה מוצדקת לאי הופעתו או עיוות דין כלשהו המצדיק את ביטול פסק הדין. בית המשפט מדגיש כי ההנחיות הנוגעות לנגיף הקורונה נועדו לשמור על שלום הציבור וכי זכותו של הנאשם לשימוע הוגן לא נפגעה, שכן הם ויתרו עליה מרצונם החופשי בכך שסירבו לעמוד בדרישות החוק. לבסוף, בית המשפט מציין כי זכותו של הנאשם למשפט הוגן אינה מוחלטת ויכולה להיות כפופה לפרוצדורה ולתזמון, ובמקרה זה מעשיו הביאו לעיכוב הדיונים.