ת"א 40784-11-20

תקציר

בית המשפט מצא כי למרדכי זכות שעבוד על הדירה שרכש מהרצל. החלטה זו התבססה על הקביעה כי הרצל קיבל מקדמה בסך 180,000 דולר עם חתימת הסכם המכר, ובכך ביסס קשר בין התשלום לבין המכירה. זכות שעבוד זו העניקה למרדכי את הזכות לתפוס את הדירה, מה גם שהרצל לא התנגד לפלישה ולא הראה כל נטייה לגבות דמי שכירות הולמים לאורך השנים. בית המשפט בחן גם את התשלומים שמרדכי טען שהעביר להרצל ומצא אותו זכאי ל-410,000 ₪. סכום זה כלל תשלום ראשוני של 180,000$ (שווה ערך ל-612,000 $), שיק על סך 195,000 $, שיק נוסף על סך 28,000 $ וסכומים נוספים ששולמו עבור הרכישה. מסכום זה ניכה בית המשפט את שווי דמי העיסוק בגין השימוש של מרדכי בדירה, שחושבו לפי 854,000 ₪, על בסיס תשלום חודשי של 5,000 ₪ (שלא הוכח אך היה אומדן סביר). בנוסף, קבע בית המשפט כי גם אם פקעה עילת התביעה בגין התשלומים ששילם מרדכי, זכות השעבוד נותרה בעינה. זאת משום שהחזקה בדירה על ידי הנושה (מרדכי) שוללת כל טענה של ויתור או תקופת התיישנות. לבסוף הורה בית המשפט להרצל לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין בסך 27,000 ₪, ובכך הביא את הסכום הכולל שמרדכי זכאי לקבל על פי ההסדר ל-410,000 ₪ בתוספת 27,000 ₪ הוצאות ושכר טרחה.