ע"א 2276/20

תקציר

בית המשפט אישר את החלטות הערכאה הנמוכה יותר בעניין פיצויים בגין הפקעת מקרקעין, ואישר את זכאותם של המשיבים לפיצויי הפקעה למרות טענות להתיישנות בעילות נזיקין וחוזיות. פסק הדין הדגיש את האופי ההיברידי הייחודי של פיצויי ההפקעה, המשלב אלמנטים הן של דיני החוזים והן של דיני הנזיקין. המערערים טענו כי הסכמים קודמים לפיצויים יש לבחון רק באופן חוזי, למעט דיני ההפקעות, אך בית המשפט דחה זאת וציין כי הסכמים כאלה אינם מבטלים את זכויות ההפקעה. בפסק הדין הובהר כי דיני ההפקעות נותרים תקפים גם כאשר קיימים הסכמי פיצויים, שכן הסכמים אלה אינם מהווים העברה מרצון. יתר על כן, בית המשפט דחה את טענות המערערים בדבר שיהוי מופרז (שיהוי), והדגיש כי כל עיסוק במו"מ לפיצויים או עיכובים מצד המערערים מבטלים טענה זו. בית המשפט דחה גם את הטענה כי הסעד ניתן ללא שידול, וציין כי המשיבים ביקשו באופן עקבי פיצויי הפקעה בהגשותיהם. ההחלטה כיוונה את שיטת חישוב הפיצויים כך שתשקף את נסיבות המקרה הספציפיות, תוך דרישת שקילות לשווי החלקה המובטח שטרם נמסר במועד היסטורי רלוונטי, תוך שימת דגש על עמידה פרוצדורלית בדיני ההפקעות. בהתייחסו לניואנסים פרוצדורליים ומהותיים שונים, לרבות שיקולים סטטוטוריים ומדיניות, הפגין בית המשפט הבנה איתנה של פיצויי הפקעה תוך הבטחת שמירת זכויות המשיבים. פסק הדין נועד לאזן בין פעולות השלטון לבין זכויות הקניין של הפרט, תוך הדגשת המורכבות והחובות המוסריות הטמונות בהליכי הפקעה.