עב"ל 45898-11-23

תקציר

בית המשפט קבע כי הבקשה לצרף את פרוטוקול הדיון כראיה נוספת נדחית, שכן לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך פרוטוקולים מהליך אחר. הערעור מתקבל בחלקו שכן המקרה ייבחן מחדש על ידי המוסד. יש לבחון מחדש את החלטתו הקודמת של המוסד בדבר הקצבה מיוחדת של המערערת לחלופה תחבורתית מיוחדת, בהתחשב בהנחיות שהתווה בית המשפט. קביעת גובה הקצבה היא שאלה רפואית ועובדתית מעורבת, אשר צריכה להיות מוכרעת במשותף על ידי רופא המוסד וקצין השיקום, בהתחשב במצבו הרפואי של המערער, אורח חייו ומקום מגוריו. בית המשפט הבהיר כי היכולת לנהוג ברכב עצמאי אינה רלוונטית לשאלת הזכאות לקצבה מיוחדת. בנוסף, תדירות ההסעות הנדרשת צריכה להתחשב בכל הפעילויות ולא להיות מוגבלת לעבודה, לימודים או טיפולים רפואיים. ההחלטה צריכה להתבסס על שיחה בין קצין השיקום לבין המערער, תוך התחשבות בכל הנסיעות ולא רק באלה שהמערער אינו יכול לנהוג בהן בעצמו. בית הדין הדגיש כי התחשבות בתדירות צרכי התחבורה המיוחדים תקפה, לרבות מעמדה התעסוקתי של המערערת ודרישות הטיפול הרפואי. לבסוף, לא יינתן צו להוצאות, נוכח התנהלות המערערת בכל הנוגע לבקשות ראיות.