ד"מ 41423-12-19

תקציר

התובע, פועל חקלאי, תבע את מעסיקו, הנתבע, בדרישה להשבת תשלומים שונים הקשורים להעסקתו. התובעת עבדה אצל הנתבעת מיום 1.12.2017 ועד ליום 8.8.2019. הנתבעת לא מסרה לתובע הודעה בכתב על תנאי העסקתו, כנדרש בחוק. בית המשפט קבע כי שכרו היומי של התובע יעמוד על 210 ₪, והוא יעבוד 8 שעות ביום, 21 ימים בחודש. הנתבעת לא הציגה כל תיעוד של שעות העבודה של התובעת, למרות חובתה החוקית לעשות כן. לפיכך, קיבל בית המשפט את תביעת התובעת של 21 ימי עבודה בחודש. בגין דמי ההבראה פסק בית המשפט לטובת התובעת והורה לנתבעת לשלם 4,082 ₪, שכן הנתבעת לא הוכיחה כי שילמה קצבה זו לתובע. בית המשפט דחה את תביעת התובע להודעה מוקדמת, שכן לא הייתה מחלוקת כי התובע התפטר מתפקידו. באשר לדמי חגים, מצא בית המשפט סתירות בעדותו של התובע ודחה את תביעתו. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע מענק שנתי בסך 3,528 ₪ ודמי משק עבור 441 ימי עבודה. תביעת התובע להחזר הוצאות נסיעה נדחתה אף היא, והנתבע חויב לשלם 4,410 ₪, שכן הנתבע לא הביא כל ראיה לסתור את טענת התובע. עם זאת, בית המשפט דחה את התביעה לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות, שכן אין מדובר בקרן אישית אלא בקרן כללית. בסיכומו של דבר, חויבה הנתבעת לשלם לתובע 4,082 ₪ עבור דמי הבראה, 3,528 ₪ עבור מענקים שנתיים ודמי כלכלה ו-4,410 ₪ עבור הוצאות נסיעה. סכומים אלה, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, ישולמו בצ'ק לעורך דינו של התובע. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪. על פסק הדין ניתן לערער בבית הדין הארצי לעבודה תוך 15 יום מיום קבלתו.