ת"א 5957/98

תקציר

פסק הדין דן בטענות הקרן הקיימת לישראל וצד שלישי לזכויות בעלות על חלקת אדמה בשטח הבנוי של הכפר טייבה. קק"ל טענה לזכויות בחלקה על סמך רכישות שבוצעו בכפר, בטענה שכל השטח הבנוי נרשם בעבר כגוש אחד. עם זאת, השופט דחה טענה זו וקבע כי קק"ל לא הביאה ראיות מספקות לרכישות וכי השטח הבנוי והשטחים החקלאיים טופלו בנפרד. קק"ל גם טענה לבעלות על החלקה מכוח חלק יחסי במושה הכפרית, חלוקת קרקע מקובלת בכפר. השופט דחה טענה זו, תוך שהוא מצטט ספרות וראיות שהראו כי שיטת המושא הכפרית חלה רק על קרקע חקלאית ולא על השטח הבנוי. בנוסף, השופט מצא כי קק"ל לא סיפקה ראיות מספיקות לתמיכה בטענה זו. הצד השלישי, עיזבונו של איברהים עבד אל-רחמן זועבי ז"ל, טען גם הוא לזכויות בחלקה על בסיס טענת מושה הכפרית, שגם היא נדחתה על ידי השופט. הם גם הציגו מפת חלוקה (מוצג א/5) כראיה, אך היא נפסלה משום שלא הוגשה באמצעות עורכו, ולא היו ראיות נוספות התומכות בתוכנה. השופטת התייחסה גם לטענות אחרות הקשורות לייצוג ופסקי דין קודמים, אך אישרה את החלטות פסק הדין המקורי בנושאים אלה. בסופו של דבר, קיבלה השופטת את טענת התובעים כי רכשו זכויות בחלקה באמצעות חזקה ארוכת שנים ודחתה את כל הטענות האחרות לחלקה, למעט זכויות האפוטרופוס לנכסי נפקדים. החלקה תירשם כבבעלות עזבונו של פאיז עלי אחמד חוסיין ז"ל, עם הערה בדבר צאצאי נפקדים וזכויות האפוטרופוס לנכסי נפקדים. גם הוצאות ותשלומים נוספים פסקו לטובת התובעים.