ת"א 2591/02

תקציר

התביעה המרכזית בתיק זה נסובה סביב מכתב מיום 2.11.00, שלטענת התובעים מהווה הסכם מחייב בינם לבין נתבעים 1 עד 4, וכולל גם את נתבעת 5. עניינו של המכתב באפשרות של התובעים לרכוש עד 10% מהמיזם של הנתבעת, טי-רייס בע"מ, בהשקעה כוללת של 200,000 דולר, בתוקף למשך שמונה חודשים לאחר ש-T-Race תקבל את הכספים הדרושים לפעילותה. בנוסף, המכתב מעניק לתובעים גישה חופשית לתוכנה של T-Race לתקופה סבירה שיוסכם. התובעים מבקשים מבית המשפט להכריז על המכתב כהסכם תקף ובר אכיפה ולאשר את זכותם לממש את האופציה לרכישת המניות ב-T-Race, כמו גם את זכותם לשימוש חופשי בתוכנה. הם גם מבקשים מידע מהנאשמים שיסייע להם להחליט אם לממש את האופציה. מנגד, טוענים הנתבעים כי מדובר במכתב כוונות בלבד, ולא בהסכם מחייב, חסר פירוט ופרטים מהותיים. עוד הם טוענים כי גם אם מדובר בהסכם מחייב, הוא אינו ניתן לאכיפה שכן התובעים לא מילאו את חלקם בעסקה בכך שלא הצליחו לאתר משקיעים. זאת ועוד, הנתבעים טוענים כי אופציית הרכישה הותנתה בגיוס מוצלח של משקיעים, דבר שהתובעים לא מימשו. לפיכך, סבורים הנתבעים כי אין הם מחויבים לכבד את ההסכם. בית המשפט, לאחר שבחן את חומר הראיות – שכלל תצהירים משני הצדדים – פסק לטובת התובעים, וקבע כי המכתב מהווה הסכם תקף ובר אכיפה. השופט קובע כי המכתב ספציפי דיו, והפרטים החסרים אינם חיוניים להפיכתו לבלתי שלם. עם זאת, השופטת מבהירה כי רק האפשרות לרכוש נתח במיזם ניתנת לאכיפה, בעוד שההוראה בדבר גישה חופשית לתוכנה איננה, שכן טרם נקבע פרק הזמן הסביר לשימוש בה. חשוב לציין כי השופט מפרש את ההסכם ככזה שמשמעותו היא שזכותם של התובעים לממש את האופציה מותנית בהצלחת גיוס משקיע, דבר שלא קרה. משכך, התובעים אינם רשאים לממש את האופציה. עם זאת, בית המשפט מצהיר על המכתב כהסכם תקף בין התובעים לבין הנתבעים 1 עד 4, אך אינו נעתר לבקשות הסעד האחרות של התובעים, לרבות זכות השימוש בתוכנה והחובה על הנתבעים למסור מידע. כמו כן חויבו התובעים בהוצאות הנתבעים, בסך 8,000 ₪ בתוספת מע"מ.